Ori peer

The costliest ads

The highest-spend ad of each distinct text. English translations are machine-made; the original is shown beneath.

• Heartbreaking! 💔 “We walked through the streets of Gaza and got hit by an RPG. I was sure that was it... I was sure I was about to die... This is what every day of my life has looked like since October 7. There’s no knowing whether I’ll live or die tomorrow. I’m completely exhausted. After 161 days of continuous fighting without seeing home. But that’s not the sad part... What’s sad is that the country sent me to fight, but now I have nothing... I got into insane debt. I can’t manage to go back to work. My mind is still in the fighting. In my dreams, I imagine them blowing up our building, and attaching an explosive device to our vehicle, and my life disappearing in an instant, and the sights

  קורע לב !💔 "הלכנו ברחובות עזה וחטפנו RPG, הייתי בטוח שזהו... הייתי בטוח שאני הולך למות ברגע... ככה נראה כל יום בחיים שלי מאז ה7/10 אין לדעת אם אחיה או אמות מחר אני עייף גמור אחרי 161 ימים של לחימה רצופה שלא ראיתי את הבית אבל הסיפור העצוב הוא לא זה... מה שעצוב זה שהמדינה שלחה אותי להילחם אבל עכשיו אין לי כלום... נכנסתי לחובות מטורפים אני לא מצליח לחזור לעבוד הראש שלי עוד נמצא בלחימה בחלומות אני מדמיין שמפוצצים את המבנה שלנו ואיך מצמידים לכלי שלנו מטען ואיך החיים שלי נעלמים ברגע והמראות

  22 March 2026 · Ori peer · ⁦₪100 – ₪199⁩ · 10K+ impressions · Informational · Ad Library

• Heartbreaking! 💔 “We walked through the streets of Gaza and got hit by an RPG. I was sure that was it... I was sure I was about to die... This is what every day of my life has looked like since October 7. There’s no knowing whether I’ll live or die tomorrow. I’m completely exhausted. After 161 days of continuous fighting without seeing home. But that’s not the sad part... What’s sad is that the country sent me to fight, but now I have nothing... I got into insane debt. I can’t manage to go back to work. My mind is still in the fighting. In my dreams, I imagine them blowing up our building, and attaching an explosive device to our vehicle, and my life disappearing in an instant, and the sights

  קורע לב !💔 "הלכנו ברחובות עזה וחטפנו RPG, הייתי בטוח שזהו... הייתי בטוח שאני הולך למות ברגע... ככה נראה כל יום בחיים שלי מאז ה7/10 אין לדעת אם אחיה או אמות מחר אני עייף גמור אחרי 161 ימים של לחימה רצופה שלא ראיתי את הבית אבל הסיפור העצוב הוא לא זה... מה שעצוב זה שהמדינה שלחה אותי להילחם אבל עכשיו אין לי כלום... נכנסתי לחובות מטורפים אני לא מצליח לחזור לעבוד הראש שלי עוד נמצא בלחימה בחלומות אני מדמיין שמפוצצים את המבנה שלנו ואיך מצמידים לכלי שלנו מטען ואיך החיים שלי נעלמים ברגע והמראות

  22 March 2026 · Ori peer · ⁦₪100 – ₪199⁩ · 10K+ impressions · Informational · Ad Library

• After 314 days in Gaza, I was about to kill myself. Home became something distant, blurred, like a dream I vaguely remember. Every message I got from Hila, my wife, became an arrow in my heart. “How are you? How are the kids? The children are asking when you’ll come back.” I didn’t answer her. I didn’t know how to explain to her that I was no longer the same person. How could I share that I can no longer even look myself in the eyes of the children the way I did before, before the war. I remember when I came back from the first deployment, Shai, my oldest son, drew me in uniform and a helmet, and added in sweet handwriting, “My dad is a hero.” The soldier in the drawing remained a hero, but me? A hero? Not for a long time. This week I was discharged

  אחרי 314 ימים בעזה עמדתי להתאבד. הבית הפך למשהו רחוק, מטושטש, כמו חלום שאני זוכר במעורפל. כל הודעה שקיבלתי מהילה, אשתי, הפכה לחץ בלב. “מה שלומך? איך אתה? הילדים שואלים מתי תחזור.” לא עניתי לה. לא ידעתי איך להסביר לה שאני כבר לא אותו בן אדם. לשתף שאני אפילו לא יכול לראות את עצמי בעיניים של הילדים יותר כמו פעם, לפני המלחמה. אני זוכר שכשחזרתי מהסבב הראשון, שי, הבן הגדול, צייר אותי עם מדים וקסדה, והוסיף בכתב יד מתוק “אבא שלי הגיבור”. החייל בציור נשאר גיבור, אבל אני? גיבור? כבר מזמן לא. השבוע שחר

  22 March 2026 · Ori peer · ⁦₪0 – ₪99⁩ · 1K+ impressions · Informational · Ad Library

• After 314 days in Gaza, I was about to kill myself. Home became something distant, blurred, like a dream I vaguely remember. Every message I got from Hila, my wife, became an arrow in my heart. “How are you? How are the kids? The children are asking when you’ll come back.” I didn’t answer her. I didn’t know how to explain to her that I was no longer the same person. How could I share that I can no longer even look myself in the eyes of the children the way I did before, before the war. I remember when I came back from the first deployment, Shai, my oldest son, drew me in uniform and a helmet, and added in sweet handwriting, “My dad is a hero.” The soldier in the drawing remained a hero, but me? A hero? Not for a long time. This week I was discharged

  אחרי 314 ימים בעזה עמדתי להתאבד. הבית הפך למשהו רחוק, מטושטש, כמו חלום שאני זוכר במעורפל. כל הודעה שקיבלתי מהילה, אשתי, הפכה לחץ בלב. “מה שלומך? איך אתה? הילדים שואלים מתי תחזור.” לא עניתי לה. לא ידעתי איך להסביר לה שאני כבר לא אותו בן אדם. לשתף שאני אפילו לא יכול לראות את עצמי בעיניים של הילדים יותר כמו פעם, לפני המלחמה. אני זוכר שכשחזרתי מהסבב הראשון, שי, הבן הגדול, צייר אותי עם מדים וקסדה, והוסיף בכתב יד מתוק “אבא שלי הגיבור”. החייל בציור נשאר גיבור, אבל אני? גיבור? כבר מזמן לא. השבוע שחר

  22 March 2026 · Ori peer · ⁦₪0 – ₪99⁩ · 2K+ impressions · Informational · Ad Library

• After 314 days in Gaza, I was about to kill myself. Home became something distant, blurred, like a dream I vaguely remember. Every message I got from Hila, my wife, became an arrow in my heart. “How are you? How are the kids? The children are asking when you’ll come back.” I didn’t answer her. I didn’t know how to explain to her that I was no longer the same person. How could I share that I can no longer even look myself in the eyes of the children the way I did before, before the war. I remember when I came back from the first deployment, Shai, my oldest son, drew me in uniform and a helmet, and added in sweet handwriting, “My dad is a hero.” The soldier in the drawing remained a hero, but me? A hero? Not for a long time. This week I was discharged

  אחרי 314 ימים בעזה עמדתי להתאבד. הבית הפך למשהו רחוק, מטושטש, כמו חלום שאני זוכר במעורפל. כל הודעה שקיבלתי מהילה, אשתי, הפכה לחץ בלב. “מה שלומך? איך אתה? הילדים שואלים מתי תחזור.” לא עניתי לה. לא ידעתי איך להסביר לה שאני כבר לא אותו בן אדם. לשתף שאני אפילו לא יכול לראות את עצמי בעיניים של הילדים יותר כמו פעם, לפני המלחמה. אני זוכר שכשחזרתי מהסבב הראשון, שי, הבן הגדול, צייר אותי עם מדים וקסדה, והוסיף בכתב יד מתוק “אבא שלי הגיבור”. החייל בציור נשאר גיבור, אבל אני? גיבור? כבר מזמן לא. השבוע שחר

  22 March 2026 · Ori peer · ⁦₪0 – ₪99⁩ · 100+ impressions · Informational · Ad Library

• After 314 days in Gaza, I was about to kill myself. Home became something distant, blurred, like a dream I vaguely remember. Every message I got from Hila, my wife, became an arrow in my heart. “How are you? How are the kids? The children are asking when you’ll come back.” I didn’t answer her. I didn’t know how to explain to her that I was no longer the same person. How could I share that I can no longer even look myself in the eyes of the children the way I did before, before the war. I remember when I came back from the first deployment, Shai, my oldest son, drew me in uniform and a helmet, and added in sweet handwriting, “My dad is a hero.” The soldier in the drawing remained a hero, but me? A hero? Not for a long time. This week I was discharged

  אחרי 314 ימים בעזה עמדתי להתאבד. הבית הפך למשהו רחוק, מטושטש, כמו חלום שאני זוכר במעורפל. כל הודעה שקיבלתי מהילה, אשתי, הפכה לחץ בלב. “מה שלומך? איך אתה? הילדים שואלים מתי תחזור.” לא עניתי לה. לא ידעתי איך להסביר לה שאני כבר לא אותו בן אדם. לשתף שאני אפילו לא יכול לראות את עצמי בעיניים של הילדים יותר כמו פעם, לפני המלחמה. אני זוכר שכשחזרתי מהסבב הראשון, שי, הבן הגדול, צייר אותי עם מדים וקסדה, והוסיף בכתב יד מתוק “אבא שלי הגיבור”. החייל בציור נשאר גיבור, אבל אני? גיבור? כבר מזמן לא. השבוע שחר

  22 March 2026 · Ori peer · ⁦₪0 – ₪99⁩ · 100+ impressions · Informational · Ad Library